20 בית גיל הזהב תל אביב שירים / אוולין יעקובי :2 שיר מספר היום אני אלך נרגש ואתקע שושן של תקווה בדש. לא ארצה ולא אווה לעצבן אותך. מחי דמעה מזווית עינייך הירח מסתובב שם במרומים עליי ועלייך ישלח כוכבי אור מרצדים. מילה טובה פותחת את הלב ומעלה על שפתותייך חיוך אוהב אז יירגע הלב ונשימתו נחזור אל גוף כואב. האירי פנייך ובואי אל חיקי ונשימתך רוגעת ועפעפייך רפויים נצמדים לחלום שמאחד שני עולמות ללילה אחד. :4 שיר מספר מועדון לילה חושך אדמומי ואנשים מסביב לשולחנות שותקים ושותים כדי לפרוק מעליהם את מועקת היום. והוא אוחז בשתי ידיו את ידה ומלטף אותן בחיבה. מביט בעיניה התוהות ומבטיהם נפגשים לרגע ארוך ומשמעותי ובליבה מחשבה בשאלה האם אוהב וזאת המשאלה ומבטו חודר אל ליבה האם היא תרצה ותאהב. ולפתע חיוך על פניהם ומתפשט על שפתותיהם, והשחוק בזווית העיניים כאילו לומר הן ההסכמה בשתיקה נותנת תקווה לשוב ולנסות. :1 שיר מספר רשת של זהב אורגת שזורה בפנינים ואורות זוהי חלומה ואליו היא עורגת לשים כמתנה על מיטת הכלולות. כיסופים וערגה פורטים על כל הנימים האם זו היא אהבה או אהבה איך מכנים. תחושה חזקה גואה בי עוברת למעלה עד לראש משתלטת וגולשת, כאש עזה היא ואת בינתי איני מצליחה לכבוש. חייכתי. הוא סוף סוף בא אליי. אותי אני כן. פרסתי את הווייתי, ישותי, אותי להיות חלק מהשלם שלא היה. :3 שיר מספר שיר ליום שבא שבא קו לבן של אור בקצה השמיים לקול ציוצים של דררות פקחתי עיניים וראיתי תיקרה בחלון התעופפו להן אנא ואנא במעגלים בצבעים של ירוק ואדום. נעלמות ושוב הינה הן באות על רקע ענן מרחוק חולפות ביעף ובליבי מחכה כמוהן שיתחדש המעגל ויבואו שוב. פורסות כנף וזנב ובטיסה נעלמות במרחב ברוח עזה ומסחררת. הן חזקות לטוס עימה מעגלים למרחקים ובחלומי בת קול בשמיים בואו אליי נשמות טהורות ביעף מן הקצה לקצה באור גנוז בשער הבוקר הזה.
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=