השאירו פרטים
התקשרו

כבר שנתיים שאני כאן, לא להאמין כמה מהר הזמן עובר

מאת דיירת בבית גיל הזהב ת"א

כבר שנתיים שאני גרה בבית גיל הזהב בתל אביב. אני אוהבת את הדירה שלי כאן, קטנה ונעימה, אני מרגישה כאן בבית. הסביבה היא סביבה מוכרת לי, כי גרתי לא רחוק מכאן, עדין הולכת לספר שלי, לירקן, בגילי זה לא קל לשנות הרגלים. מצד שני, יש לי כאן דברים חדשים שלא היו לי, כמו הופעות, מסיבות בחגים, טיולים, ואפילו נרשמתי למועדון ריקודים, לא משעמם לי כאן!

לפעמים אני עושה השוואות, איך היה בבית הקודם שלי ואיך עכשיו: בדירה שלי תמיד חששתי מאנשים שמצלצלים לי בדלת, לא הייתה לי עינית, ושמעתי כל כך הרבה אזהרות על עבריינים שנכנסים כך לבתים של קשישים. כאן יש לי עינית בדלת, אבל עוד לפני כן יש לובי ולא נותנים לכל אחד להיכנס, יש תחושת ביטחון. בבית גיל הזהב ת"א יש לי בתי קפה קרובים, הכל קרוב, אני לא צריכה ללכת הרבה, יש לי ספסלים נעימים לשבת לי בשמש. יש לי את הפרטיות שלי בחדר שלי, אבל כשאני רוצה אנשים – יורדת במעלית ומייד יש אנשים. יש לי פה חברים, חלק שאני מכירה כבר מזמן וחלק שהיכרתי מאז שעברתי.

כל כך התלבטתי לפני שהגעתי לדיור מוגן גיל הזהב, זה לא פשוט לעבור בית בגילי, אחרי כל כך הרבה שנים במקום שאני מכירה. המון זמן התלבטתי, החלטתי ולא החלטתי, החלטתי ולא החלטתי.

הייתי לבד, כמעט 30 שנה לבד, וגרתי בבנין בלי מעלית. הציעו לי לקחת מטפלת זרה, אבל מה הייתי עושה איתה? עדין יהיה לי קשה לרדת ולעלות במדרגות – אז לשבת כל היום בבית עם אשה זרה?!

חשבתי אולי להשכיר את הדירה שלי ולשכור דירה עם מעלית – אבל מה אני צריכה בעל בית על הראש? אני לא רגילה לדברים האלה, כל השנים לא הייתי חייבת לאף אחד. חברה שלי עשתה את זה ושכרה דירה, אחרי שנה הבעל בית הכפיל לה את שכר הדירה והיא נאלצה לעבור שוב, זה לא בשבילי.

הלכתי עם הבת שלי לראות בית אבות, אבל הרגשתי שזה לא המקום הנכון בשבילי. החלטתי ללכת לראות את בית גיל הזהב ת"א, גם לכאן הגעתי עם הבת שלי, אבל גם אחרי הביקור לא הייתי בטוחה שאני מוכנה למעבר. סיפרתי לחבר על כל הפעילויות החברתיות והתרבותיות שיש כאן אבל הוא אמר לי מה את צריכה את זה, זה יקר, קחי מונית פעמיים ביום ותיהני מפעילויות תרבותיות שאת בוחרת וזה עוד יהיה לך זול יותר – לאן אני אקח מונית פעמיים ביום חשבתי בליבי…

כשבוע אחרי הביקור שלי ושל הבת שלי התקשרה אלינו שלומית מבית גיל הזהב ת"א, והציעה שנבוא לפגישה. הבת שלי אמרה לי מה איכפת לך, בואי נדבר. זה טוב שיש עידוד מהילדים, שאיכפת להם שתעשי מה שהכי נכון עבורך ולא סתם אומרים לך "תעשי מה שאת רוצה". נפגשנו עם שלומית, וכשיצאנו מהפגישה ישבנו יחד בפארק על ספסל בחוץ, והבת שלי שאלה אותי – ממה את חוששת? עניתי לה: מלפרק את הבית, למיין, למצוא דיירים – הבת הבטיחה שהיא תסדר הכל. נו ממה עוד את חוששת? מהכסף, טוב, אמרה לי, בואי נעשה חישוב, כמה את מקבלת היום, כמה תקבלי מהשכרת הדירה שלך – נו תראי, גם הדירה נשארת שלך, ועוד נשאר לך כסף לקנות דברים, למספרה ובתי קפה וכל מה שאת אוהבת! וכך נפלה ההחלטה, עברתי לגור כאן, בבית גיל הזהב ת"א.

הבת שלי היא באמת משהו מיוחד, תמכה בי לכל אורך הדרך, ומה שהכי היה חשוב לה זה שאני אחיה חיים טובים ובטוחים. בכל פעם שהיא מבקרת אותי ושומעת כמה טוב לי כאן היא מחייכת, שמחה שטוב לי.

כבר שנתיים שאני כאן, לא להאמין כמה מהר הזמן עובר, ואין לי ספק שעשיתי את הבחירה הטובה ביותר עבורי.

נהנים בדיור מוגן בית גיל הזהב