האספקט הרגשי במעבר לבית אבות

מעבר לבית אבות כבר מזמן הפך לחלק מהותי ובלתי נפרד מאורח החיים המודרני. בני הגיל השלישי אשר אינם מעוניינים או אינם יכולים להמשיך להתגורר בבית באופן עצמאי, בוחרים לבצע צעד ענק, לעזוב את חייהם כפי שהכירו אותם עד היום, ולעבור לסביבה אחרת תוך הסתגלות למציאות חדשה. לרוב, מדובר בהחלטה לא פשוטה המצריכה התמודדות רגשית ונפשית עמוקה ולא קלה. מהם הגורמים לקושי וכיצד ניתן להתמודד איתו? על כך נדון במאמר זה.

המעבר לבית אבות כטלטלה רגשית

בתחום הפסיכולוגיה, אחד הגורמים המוכרים והשכיחים ביותר ללחץ אצל האדם – הוא השינוי. טוב או רע ככל שיהיה, הצורך להסתגל למציאות חדשה, על אחת כמה וכמה כאשר זו מתרחש בגיל מבוגר, הינו מלחיץ ומפחיד כל אחד מאיתנו. מעבר לבית אבות הוא בהכרח שינוי משמעותי בחייו של כל בן הגיל השלישי מכמה סיבות ברורות, אך חשובות לציון:
– היפרדות מסביבת מגורים מוכרת בה חי במשך שנים רבות
– האילוץ להתמודד עם פרידה וניתוק
– הצורך להסתגל ולהיקלט בסביבה חדשה בה שום דבר לא מוכר (החל מהמרחב האישי ועד לסביבה החברתית)
– השינויים הגופניים ואובדן העצמאות המקשה על חייו של הקשיש
– השינוי המהותי בשגרת החיים המוכרת
שינויים מעין אלו הם קשים לכל אחד, ובמיוחד לבני הגיל השלישי הנדרשים לגייס כוחות נפש עצומים ומשאבים נפשיים רבים בעקבות הפרידה מהחיים כפי שהכירו אותם. מחקרים פסיכולוגים אף מראים כי מעבר לבית אבות עלול לעורר תחושות ורגשות הזהים לאלו המתעוררים בעקבות אבל! הקשיש העוזב את מקום מגוריו נאלץ להתרגל לפרצופים חדשים של שותפיו לבית האבות, הצוות המטפל ולחלל מגורים זר, ובו-בזמן להתמודד עם השינויים שגופו עובר והירידה המהותית ביכולותיו התפקודיות. מכאן עולות שאלות רבות על הטעם לחיים, וגם הקירבה אל המוות מעסיקה ללא הרף. לכך מתווסף קושי לשתף גם את הקרובים ביותר בלבטים הללו. איך שלא נסתכל על זה, מדובר בטלטלה רגשית מהגדולות ביותר בחיים. אך זו אינה חייבת להיות טראומתית, ובהחלט ניתן להקל על הקשיש ולסייע לו להתמודד עם השינוי!

כיצד ניתן להקל ולסייע בהתמודדות?

קלישאתי ככל שזה עלול להישמע – אהבה היא התשובה. הסיוע לבן משפחה באופן טכני ו/או פיזי הוא חשוב, אך כדי לעזור לו לעבור את התקופה הקשה ולהסתגל לאורח חיים חדש בבית אבות – הוא זקוק לסיוע נפשי וחברתי הבא לידי ביטוי קודם כל בחום, אהבה, רגישות, פתיחות ואוזן קשבת. בני המשפחה הם הסביבה הקרובה והבטוחה ביותר עבור בן הגיל השלישי, וככל שיוקף בהם, כך ירגיש מוגן יותר, יציב יותר וחזק נפשית. רצוי עד כמה שאפשר לעודד את המבוגר לשוחח על הדברים, לשתף ולדבר על הקושי. כאשר יחוש נוח לשתף ברגשותיו, כך ימנע מלצבור רגשות שליליים, פחדים ומטען נפשי העלול להתפתח לכדי מחלה פיזית. אם אתם מרגישים כי אין לכם את היכולת ו/או הכלים לשמש כאוזן קשבת – תוכלו להפנותו לעזרה מקצועית כגון פסיכולוג או עובד סוציאלי המתמחה בטיפול בבני גיל הזהב.

האספקט הרגשי במעבר לבית אבות